קוריני נ' פורמיקה הצפון שיווק בע"מ ואח'

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפני בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנותה.

עסקינן בתובענה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו למשיב, לטענתו, בגין תאונת עבודה. התובענה הוגשה נגד המבקשת והמשיבה- מעבידתו של המשיב והמבטחת שלה, בהתאמה.

המבקשת טוענת, כי התובענה הוגשה כשמונה שנים וחמישה חודשים לאחר התאונה ולפיכך הרי שהיא הוגשה לאחר התיישנותה ועל כן דינה להידחות. בתגובתה הצטרפה המשיבה לטענת המבקשת. המשיבה ציינה, כי התובענה הוגשה בעבר על ידי המשיב, ביום 18.4.05, נמחקה ביום 27.8.06 והתיישנה ביום 25.11.08.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען, כי דינה להדחות. המשיב ציין, כי התאונה ארעה ביום 25.7.00 וכי במהלך עבודתו נלכדה ידו תחת המסור בו השתמש לשם חיתוך עצים ונגרמו לו פגיעות אשר התבטאו בקטיעה באצבע 2, חתך באצבע 3 ושבר באצבע 2. המשיב ציין, כי נקבעה לו נכות בשיעור 5% על ידי המל"ל. לטענתו, הוא ניסה לנהל משא ומתן עם המשיבה, אולם ניסיונו לא צלח ולפיכך הגיש, ביום 18.4.05 תביעה במסגרת ת.א 2927/05. לטענתו, בדיעבד נודע לו, כי ביום 27.8.06 נמחקה התביעה האמורה. ביום 18.12.08 הגיש המשיב את התביעה נשוא הבקשה שלפניי. המשיב טוען, כי לאור האמור הרי שתביעתו הראשונה הייתה בבית המשפט במשך שנה, ארבעה חודשים ותשעה ימים. לפיכך טוען, כי לאחר ניכוי התקופה האמורה הרי שתביעתו השנייה הוגשה, לכאורה, כשלושה שבועות לאחר התיישנותה.

עוד טוען המשיב, כי פסק הדין מיום 27.8.06 לא הומצא לו כדין אלא רק כעבור מספר חודשים ועל כן לא ניתן לקבוע, כי מרוץ ההתיישנות התחדש באותו מועד אלא רק במועד מאוחר. המשיב טוען, כי לכאורה הומצא לו פסק הדין בפקס אולם הוא לא הגיע לידיו ואף לא מולאו הוראות תקנה 497א לתקנות סדר הדין האזרחי באשר לביצוע וידוא טלפוני וניהול תרשומת בנדון. המשיב טוען, כי בנסיבות האמורות הרי שמרוץ ההתיישנות אשר הוקפא בעת שהתובענה הראשונה נדונה בבית המשפט לא החל מחדש ביום מתן פסק הדין בתובענה האמורה. לטענתו, נודע לו אודות פסק הדין האמור רק בחלוף שלושה חודשים, שעה שביקש לבצע פעולה מסוימת בתיק, ורק במועד האמור חודש מרוץ ההתיישנות ולפיכך התובענה הוגשה טרם התיישנותה.

דיון ומסקנות

האם התובענה שבכותרת הוגשה לאחר התיישנותה אם לאו. זו השאלה הדורשת הכרעתי.

סעיף 5 (1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן:"החוק") קובע, כי תקופת ההתיישנות בתובענה אזרחית שאינה במקרקעין הינה שבע שנים. בהתאם לסעיף 6 לחוק תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התביעה.

בענייננו, הוגשה התובענה בגין נזקי גוף אשר נגרמו למשיב, לטענתו, בגין תאונת עבודה אשר ארעה ביום 25.7.00. במועד האמור נולדה עילת התביעה אשר על פיה הוגשה התובענה בה עסקינן. הנה כי כן, בהתאם להוראות החוק המפורטות לעיל, ביום 25.7.00 החל מרוץ ההתיישנות והתובענה אמורה הייתה להתיישן בחלוף שבע שנים מהמועד האמור.

אין מחלוקת, כי בטרם התיישנה תביעתו, הגיש המשיב תביעה בגין אותה עילה אשר בגינה הוגשה התובענה בה עסקינן. התובענה האמורה, אשר הוגשה במסגרת ת.א 2927/05 הוגשה אף היא נגד המבקשת והמשיבה. כמו כן אין מחלוקת, כי ביום 27.8.06 ניתן פסק דין לפיו נמחקה התובענה האמורה מחמת חוסר מעש.

סעיף 15 לחוק קובע, כי "הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מהתובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

בענייננו, התובענה אשר הוגשה במסגרת ת.א 2927/05 הוגשה ביום 18.4.05 ונמחקה בפסק דין אשר ניתן ביום 27.8.06. אין מחלוקת, כי עסקינן באותה עילת תביעה וכי אין בפסק הדין אשר ניתן ביום 27.8.06 כדי למנוע הגשת תובענה חדשה בגין אותה עילה.

המשיבה טוענת, כי אף לאחר ניכוי התקופה האמורה הרי שהתובענה התיישנה טרם הוגשה בשנית. מנגד טוען המשיב, כי יש לנכות לא רק את התקופה בה התנהלה התובענה אלא אף את התקופה מהמועד בו נמחקה התובענה ועד אשר נודע לו אודות פסק הדין אשר ניתן בתובענה הראשונה.

אינני מקבלת את טענת המשיב לפיה יש לכלול במסגרת התקופה בה הוקפא מרוץ ההתיישנות אף את המועד אשר חלף מהיום בו ניתן פסק הדין ועד אשר נודע לו אודותיו. הוראת סעיף 15 לחוק מגדירה בברור את התקופה אשר אין להביא במניין הימים. בהתאם לחוק, עסקינן בתקופה שבין הגשת התובענה ועד לדחייתה. סעיף 15 הינו חריג לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ואין לפרשו בהרחבה יתרה. בעניין זה יש לזכור שאל מול זכותו של תובע, כי יהיה לו יומו בבית המשפט עומדים הן האינטרס של הצד השני, כי חרב התביעה לא תהא מונפת על צווארו ללא הגבלה וכי הוא לא יאלץ לשמור את ראיותיו עד אין קץ והן האינטרס הציבורי, כי בית המשפט לא ידון בתובענות ישנות. קביעה, כי המועד הרלוונטי לתום הקפאת מרוץ ההתיישנות יהיה המועד בו נודע לתובע על פסק הדין, עלולה ליצור מצב שתובעים יזנחו תביעותיהם במשך שנים ובהמשך יטענו, כי פסק הדין לא הומצא להם וכך יאריכו את תקופת ההתיישנות למשך תקופה ארוכה. בעניין זה אוסיף ואומר למעלה מהדרוש, כי טענת המשיב באשר למועד בו נודע לו אודות פסק הדין לא הוכחה.

אוסיף ואומר, כי אף אם תתקבל טענת המשיב לפיה נודע לו אודות פסק הדין אשר ניתן במסגרת התובענה הראשונה רק בחלוף שלושה חודשים, הרי שהדבר נובע ממחדליו של המשיב ואין לו להלין אלא על עצמו. במסגרת התובענה האמורה לא צירף המשיב חוות דעת לכתב התביעה אשר הוגש מטעמו, בניגוד להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"א- 1981. ביום 19.6.06 התקיים דיון בתובענה ובמסגרתו ניתנה החלטה, לפיה ככל שהמשיב לא יגיש חוות דעת רפואית תוך 30 יום, תמחק התובענה ללא צו להוצאות.

המשיב לא פעל בהתאם להחלטה האמורה. כמו כן, במשך חודשים ארוכים לא פעל המשיב בכדי לברר מה עלה בגורל תביעתו. לאור החלטת בית המשפט מיום 19.6.06 היה על המשיב לדעת, כי עם חלוף 30 הימים ומשלא הגיש חוות דעת מטעמו תימחק התביעה. במסגרת בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן במסגרת ת.א 2927/05 ציין המשיב, כי בדיון אשר נערך ביום 19.6.06 ואשר במסגרתו ניתנה ההחלטה באשר להגשת חוות דעת רפואית, הופיעו הנתבעים על דעת בא כוחו. אין בטענה זו בכדי להועיל למשיב. מהאמור עולה, כי בא כוחו היה מודע לדיון האמור ולפיכך היה מודע או אמור היה להיות מודע להחלטה אשר ניתנה במסגרתו. לא ברור מדוע המשיב לא הגיש את חוות הדעת האמורה ואף לא בירר מה עלה בגורל תביעתו במשך כחצי שנה מהמועד בו ניתנה החלטה באשר להגשת חוות הדעת ועד המועד בו נודע לו, לטענתו, אודות פסק הדין לפיו נמחקה תביעתו. אף טענותיו באשר למועד בו הודיע לו בא כוחה של המבקשת את עמדתו באשר לקבלת קביעת המל"ל באשר לנכותו, אין בה בכדי להועיל למשיב ולהסביר את חוסר המעש שלו.

סבורני, כי המשיב, אשר ידע או אמור היה לדעת על ההחלטה מיום 19.6.06 ולא פעל בהתאם להחלטה האמורה, ידע או אמור היה לדעת, כי תביעתו נמחקה- בהתאם לסנקציה אשר נקבע במסגרת ההחלטה מיום 19.6.06. אף בכך יש בכדי לתמוך בעמדתי לפיה אין לקבל טענתו לפיה נודע לו אודות פסק הדין רק מספר חודשים לאחר שפסק הדין ניתן וכי התקופה האמורה אינה נספרת במניין תקופת ההתיישנות. למעלה מהדרוש אוסיף, כי גם אם קיבל המשיב את פסק הדין המוחק את התביעה לאחר חלוף שלושה חודשים כטענתו, עדיין אין בכך כדי להסביר מדוע המתין המשיב שנתיים נוספות עד שהגיש את התביעה שלפני.

לאור האמור לעיל, ולאחר ניכוי התקופה בה נדונה התובענה הראשונה, הרי שהתביעה נשוא הבקשה שלפניי הוגשה לאחר התיישנותה. בנסיבות האמורות אני נעתרת לבקשה ומורה על דחיית התובענה מחמת התיישנותה.